נוסחת הקיזוז ומה מקזזים ממנה (חלק א)

במסגרת "תיקון 190" נקבעה נוסחת קיזוז חדשה, המעניקה פטור ממס לבחירת הפורש

הפעם נציג נושא מהותי בו עוסקים בחישובי המס בפרישה לגמלאות – "נוסחת הקיזוז".

במסגרת "תיקון 190" בשנת 2012, נקבעה נוסחת קיזוז חדשה, המעניקה פטור ממס לבחירת הפורש: (1) פטור על מענק פרישה; (2) פטור על קצבה מזכה; (3) פטור על היוון קצבה – או שילוב ביניהם.

תקרת ההון הפטורה לכלל הפטורים האמורים, עומדת בשנת 2022 על 810,576 ש"ח. הסכום האמור מחושב ע"י הכפלת הקצבה הפטורה, סך 4,503.20 ש"ח ב-"מכפיל המרה להון" – 180.
כאן נכנסת לתמונה "נוסחת הקיזוז" – מתקרת ההון הפטורה (810,576 ש"ח) מקזזים (מפחיתים) מענקי פרישה (פיצויים) פטורים שקיבל הפורש בגין 32 שנות עבודה שקדמו ל-"גיל הזכאות" (הגיל בו החל לקבל קצבה ולא לפני גיל פרישה), כשהם ממודדים לינואר של שנת "גיל הזכאות", ומוכפלים ב-1.35.

מה עוד מקזזים? מקזזים גם היוון פטור (ממודד גם כן) שעשה הפורש בעבר ובלבד שתקופת ההיוון מסתיימת אחרי "גיל הזכאות", וכן היוון פטור שמבקש לעשות במועד הפרישה.

לאחר קיזוז מענקי פרישה פטורים והיוונים פטורים, נותרת בקופת הפורש "יתרת ההון הפטורה", אותה מחלקים ב-180 (כן, אותו פקטור בו הכפלנו את הפטור על הקצבה) ומקבלים את "יתרת הקצבה הפטורה" או "יתרת הפטור על הקצבה".
את הקצבה הפטורה שנותרה בקופה, מחלקים ב-"קצבה מזכה" (שעומדת השנה על 8,660 ש"ח) ומקבלים את שיעור הפטור על הקצבה במסגרת "קיבוע זכויות".

שיעור הפטור האמור יחול לכל חיי הגמלאות של הפורש ויוכפל בתחילת כל שנה ב-"קצבה מזכה" שתפורסם בחודש ינואר. תזכורת – בשנת 2025 הפטור יגדל בעוד 15%! #מה_לא_מקזזים במסגרת נוסחת הקיזוז? על כך בשבוע הבא. יש למה לצפות.

מה למדנו? שבמסגרת תיקון 190 הגדילו את הפטור על קצבה מזכה מ-35% ל-67% (ב-4 פעימות עד שנת 2025) והעניקו לפורש אפשרות לבחור באיזה פטור להשתמש – בפטור מלא על הקצבה, ו/או בפטור על פיצויים פטורים ו/או על היוון פטור, תוך הקטנת הפטור על הפנסיה/הקצבה.

הבחירה בפטור בו ישתמש הפורש במסגרת נוסחת הקיזוז, תלויה במאפייני הלקוח ובצרכיו האישיים #התאמה_לצורך, זוכרים?! אנו, בעלי הרישיון הפנסיוני, או רו"ח ויועצי מס העוסקים בליווי והכוונה לפרישה של פורשים לגמלאות, מצווים להציג בפני הפורש את האפשרויות העומדות בפניו ואת משמעויותיהן, ולכוון אותו לחלופה המתאימה לו ביותר.

✒ מאת: איציק בן ארויה

דילוג לתוכן