בהמשך לטיפ שבועי קודם, בו עסקנו בשאלות הנוגעת לכיסוי השאירים כשהמצב המשפחתי של העמית המבוטח אינו "רגיל", הפעם נעסוק במקרה בו נפטר עמית בקרן פנסיה, כאשר אין לו שאירים כהגדרתם בתקנון.
סעיף 105 לתקנון התקני קובע שבהיעדר שאירים, תשלם הקרן את היתרה הצבורה למוטבים אותם קבע העמית בכתב ("הוראת מוטבים"), או לחילופין, תשלם את היתרה למי שקבע העמית (או הפנסיונר) בצוואתו, אם הצוואה כוללת הנחיות לתשלום כספים מהקרן, ובתנאי שהצוואה נחתמה במועד מאוחר מהמועד בו מסר העמית את הוראת המוטבים לחברה המנהלת.
כאשר לעמית שנפטר אין שאירים, ובנוסף הוא לא קבע מוטבים בהוראה לחברה המנהלת, קובע סעיף 105 לתקנון התקני שהקרן תשלם את היתרה הצבורה ליורשים שנקבעו בצו ירושה או בצו קיום צוואה, שניתנו ע"י ערכאה שיפוטית מוסמכת.
לעניין המוטבים – את מי יש לקבוע כמוטבים בקרן הפנסיה? ובכן, אין צורך לנקוב את בן הזוג כמוטב בקרן הפנסיה, שכן ממילא הוא מוכר כשאיר של העמית (או של הפנסיונר) לפי הגדרת התקנון. גם הילדים הם שאירים על פי הוראות התקנון, אולם רק עד גיל 21, בעוד בן הזוג הוא שאיר על פי הגדרת הקרן, לעולם ועד. כאשר הילדים חוצים את גיל 21 והעמית התגרש או התאלמן, אין עוד בן זוג כהגדרתו בתקנון, והילדים אינם נחשבים עוד לשאירים לפי התקנון, ואז מתקיים מצב של היעדר שאירים, והקרן תשלם למוטבים שקבע העמית, ובהיעדר קביעה כזו, תשלם ליורשים.
זיכרו את סדר תשלום כספים מהקרן במקרה פטירה: שאירים > מוטבים > יורשים. כשיש שאירים, הקרן משלמת רק לשאירים! בהיעדר שאירים, למוטבים; ואם לא נקבעו מוטבים – ליורשים.
מה למדנו? שגם כאשר עמית (או פנסיונר) נפטר ולא הותיר אחריו שאירים כהגדרתם בתקנון (בן זוג ויתומים עד גיל 21), התקנון התקני מגדיר מי יהיו זכאים לקבל את היתרה הצבורה, כדי למנוע מצב של אובדן החיסכון. גם כאן חובה עלינו בעלי הרישיון הפנסיוני, להכיר את הוראות תקנון קרן הפנסיה, כדי לסייע ללקוחות להבטיח את זכויותיהם, באופן מקצועי ומדויק, כגון בקביעת מוטבים המתאימים להם ולצרכיהם.
מאת: איציק בן ארויה
